תל מגידו נמצאו 2 קבוצות מבנים מבנה 407 בצפון התל ומבנה 1576 בדרומו של התל. משמעותם של המבנים מוטלת במחלוקת זה שנים רבות וקיימות שתי אסכולות לגבי שימושם ולגבי תיארוכם.
משמעות הויכוח היא על נכונות המסופר בתנ"ך.
הדברים המובאים הינם סיכום הויכוח והעמדות, וכמובן גם הדעה האישית שלי כחלק מלימודי במכללת ארץ ישראל בקורס מבוא לגיאוגרפיה ההסטורית של ארץ ישראל בתקופת המקרא קורס שמרצהו היה פרופ' אדם זרטל. כמובן שכל הנכתב הוא דעתי בלבד.
ראשית נתאר את השטח ואת הממצאים :
מדובר בשני קבוצות בנינים מבנה 407 בצפון התל ומבנה 1576 בדרומו בעלי חומה סביבם כאולמות אורך ובהם שורות של עמודים.
דבר הבא לידי ביטוי בנוסף לתוכנית המבנה בפריטים הבאים :
א. כלים הדומים לאבוסים.
ב. חורים בעמודים בפינות העמודים אשר תמכו בגג.
ג. אזורים מרוצפים ומטוייחים –
ד. מיכל מים גדול סמוך לבניינים
במאפין אחד הבניינים אחידים. המרכז של שלושה חלקים שבו חולק כל בנין ע"י 2 שורות באבנים גסות.
על פי חוקרי שיקאגו המבנים שייכים לתקופה IV א' כלומר לתקופתו של שלמה המלך ולכן המבנים כונו במשך שנים אורוות שלמה.
אחד התגליות החשובות והידועות ביותר מתקופת הברזל במגידו היא ללא ספק "אורוות שלמה". החופרים הראשונים שח מגידו הושפעו ממסקנתם כי המבנים מימי שלמה, מה – גם שהמקורות המקראיים מדברים על הרכבים והסוסים שהיו נפוצים בתקופת שלמה.
להלן הפירוט :
- בניינים של שלמה במגידו (מלכים 15 : 9 ).
- ערי מרכבה של שלמה (מלכים 19 :9)
- המסחר של שלמה במרכבות וסוסים 10 : 26-29, ודברי הימים א' 14-17 :1)
כלומר מסך כל הנתונים הועלתה ההצעה ע"י חוקרי שיקגו שהמלך בתקופת IV א' הינו המלך שלמה והמבנים הינם אורוות.
יגאל ידין אשר חפר במגידו לאחר קום המדינה טוען שהמבנים אכן אורוות אבל תקופתם הינם תקופת אחאב מלך ישראל מס' מאות שנים לאחר מכן.
יגאל ידין רואה בקבוצת המבנים ללא היסוס כמבני אורוות, על הנתון הזה הוא איננו מתווכח עם חוקרי שיקגו אך הוא מערער על זמן האורוות ומאחר זאת לתקופת אחאב.
איחור זמן האורוות מבוסס בעיקר על האנאל מתקופת שלמנאסר הג' שמתאר את המרכבות הרבות שהיו לאחאב. ובעיקר בעקבות הכתוב באנאל[1] המתאר את קרב קרקר בימי המלך האשורי שלמנאסר הג' המציין שברשות אחאב היו מרכבות רבות[2].
ידין עם זאת לא משנה את מסקנת החופרים משיקגו המתארים את מהות המבנים כאורוות, הוא מבסס את דבריו על סמך הנימוקים הבאים :
1. ביסוס היסטורי של מרכבות רבות בתקופת אחאב בעקבות תעודת שלמנאסר הג' וכפי שפורט לעיל.
2. בצמוד לקבוצת המבנים המתאורים כמבני האורל בעלי שני שורות העמודים, נתגלתה חצר ענקית, שבמרכזה של החצר נמצאת בריכת השקיה, מימצא שאינו נמצא באתרים אחרים. לאורוות יש זיקה ברורה לבריכת השקיה בשל הצורך הרב במים לסוסים, אך לבתי מסכנות אין צורך ישיר בכמות גדולה של מים.
3. שוני נוסף ועיקרי בין מבני המסקנות לאורוות הוא המתקנים אשר נמצאו בתוך המבנים
א. האבוסים: בין העמודים נמצאו מתקנים עשויים אבני גזית שבראשן חצוב שקע מלבני
(במידות שכמעט זהות לאבוסים שנמצאו באורוות באוגרית),
ב. חורי קשירה –נמצאו חורי קשירה קדוחים בעמודים רבים.
לדעת ידין ערעור על "תאורית האורוות", מחייב הסבר מניח את הדעת על מנת להסביר את תפקידם של המתקנים האלה שבין העמודים.
כמו כן ידין בברור שערך לטענתו עם מומחי סוסים מאשר כי האבוסים עומדים בתקן המודרני.
4. אחת מטענותיו של פיצארד (שתוצג בהמשך) מתארת את העובדה שלא נמצאו אורוות בעולם העתיק, אך לדעת ידין יש ממצא חומרי וארכיאולוגי המאשר שהיו אורוות בעת העתיקה כדוגמת אורוות תל עמראנה, והאורוה המלכותית שנמצאה באוגרית.
שני האורוות[3] הללו הינם בעלי נקודות השקה רבות לאורוות מגידו :
במימצאים הבאים : אבוסים, עמודי קשירה, בור השקיה, חצר גדולה בעלת שטח מרוצף מרחק בין האבוסים לקיר[4].
5. בנוסף לממצאי הארוות בעולם העתיק אף נמצאו תבליטים (שאחד מהם מתקופת אחאב ממש) המתארים אורוות מלכותיות.
תעודה ראשונה שנמצאה בארמונו של אשורנאצרפל ה' בנמרוד שמתארת אורות סוסים מלכותיים בשדה הקרב. דבר המלמד על כך שאפילו בתנאי השדה הסוסים שוכנו באורוות מקורות. האבוס המתאור בציור דומה מאוד לאבוס שנמצא במגידו הן בגודלו והן בגובהו.
גם בתעודה השניה שנמצאה בתצבליט מארמונו של תגלת פלאסר הג' שבו מתואר איבוס מיטלטל לתנאי שדה. אבוס הדומה שוב למימצא במגידו.
לסיכום :
ידין על סמך המימצא עצמו הנמצמא בשטח ונמתאר הדומה לאורוות בעולם העתיק, הן במצרים(תל עמראנה) והן בארם (אוגרית) והן בעקבות התבליטים שנמצאו באשור (התבליטים שצויינו לעיל) למעשה מוכיח שהמבנים אשר נמצאו במגידו הינם מבני אורוות ולא מחסנים, ומלעשה מפריך את טענותיו של פריצ'ארד בדר שימוש המבנים כמחסנים.
.
לעומת יגאל ידין החוקר ג'יימס ב. פריצ'ארד טוען שהתקופה הינה תקופת אחאב אבל המבנים שימשו כמחסנים.
ג'יימס ב. פריצ'ארד אינו מערער על תקופת המבנים ומשייך אותם לתקופת נמלך אחאב אך מערער על זיהוי המבנים ומהותם.
פריצ'ארד מבסס את דבריו על הנימוקים הבאים:
1. טענותיו של ידין על שינוי שכבת המבנים מתקופת שלמה XI לתקופת אחאב IX משכנעיםן אך לא נעשה המשך בירור מעמיק לגבי זיהוי המבנים. ברגע שהתקופה השתנתה ניתן לשאול מחדש מהי מהות המבנה. בעיקר בעקבות שהקשר עם התנ"ך נקטע ואין לנו עדויות תנ"כיות על מגידו כעיר רכב בתנ"ך ניתן לבחון את הענין מחדש לחלוטין, ללא עזרה במסורות התנ"כיות.
2. תוכנית המבנים כאולמות אורך ובהם שורות של עמודים דומות לתוכניתם של מבנים מתקופת הברזל שנמצאו בתל חסי בחצור ובתל סעידיה. דמיון ארכיטקטוני זה מלמד על מהות הבניינים שאינם משמשים כאורוות אלא כמחסנים.
3. השקע שנמצא במתקנים בתוך המחסנים בין העמודים איננו מספיק לאיבוס, משום שעומקו רק 15 ס"מ בלבד.
באופן מעשי, לדעתו, המיכל יוכל לשמש לכל היותר כל מנת להאכיל את הסוסים בגרעינים או מזון אחר. לדעתו, המאפין של אבוס בתקופה הקדומה הוא אבוס שנעשה באבן יקרה וחתוכה היטב ואילו השקעים במתקנים שנמצאו נבנו בצורה גרועה ולא יכולים לשמש כאבוסים. והשקעים שנמצאו שימשו לצורך ביתי שונה שמשמעותו לא נמצאה עדיין.
4. האיזורים מרוצפים ומטוייחים:
במאפין אחד הבניינים אחידים. המרכז של שלושה חלקים שבו חולק כל בנין ע"י 2 שורות באבנים גסות. הנחת היסוד של ידין ואחרים שהריצוף באבנים גסות באזורי "התאים" נועדו למנוע מהסוסים להחליק. אל לא נלקחה בחשבון לדעת פריצ'ארד ההשפעה ההפוכה של האבנים הגסות על פרסות הסוסים, ודווקא ריצוף שטוייח בסיד היה מועיל יותר לטיפול בסוסים.
5. "מיכל המים" – שהי אחד מטענות היסוד של ידין, לטענת פריצ'ארד לבני הבוץ למרות שכוסו ב2 ס"מ, היה נמסים אילו מולא הבור במים. ולמרות רצפת החצר טוייכה בסיד, אין עדות על שימוש בחומרים בלתי חדירים לנוזלים במיכל מים העשוי מלבנת בוץ.
6. אחד הקשיים המרכזיים בפרשנות הבנינים כאורוות היא אי מציאת שרידים המרמזים בין שטח הבניינים לסוסים ומרכבות, לא פרסה לא ברזל או כל דבר המזכיר סוסים.
ויותר מכך ברשימת השרידים שנמצאו באזור המבנים נמצאו כחמישים ושתיים חפצים המרמזים על שרידי בני אדם ולא שרידי חיות. שרידים אלה אינם תואמים את הקשוטים המיוחדים שתוארו עלי ידי תבליטים של פרשים אשורים במאה ה- 9 לפנה"ס.
7. מתכנית הבנינים ה ברור שלבניין הייתה רק דלת אחת, ודלת זאת היתה במרכז השורה. אם באמת היה "אבוס" בין העמודים, אזי גישה ל"תאים" יכלה להתבצע רקבסוף השורה, וע"מ להוציא סוס מסוים הדבר היה מצריך קודם כל את הוצאתם של כל הסוסים בין הסוס היוצא לבין הסוסים העומדים בפניו עד לפתח.
8. אמנם החוורים בעמודים והאבנים למיכלי המים הינם קשים להסבר. אך לא ניתן לפתח תיאוריה שלמה על מבנה ומהותו על סמך 20 חורים כעיקר שניתן להסביר את מציאות החורים כמקום לקשור חבלים לצרכים שונים.
פריצ'ארד, מנסה לבחון את הממצאים בענינים "פקוחות" ללא קריאות מקדימות בתנ"ך או בכתבים היסטורים אחרים אלא בהתאם למימצא בשטח.
כל ניסיון לשייך את המימצאים לתקופה מסוימת על פי התנ"ך ולא על פי מה שנימצא בשטח איננו נכון. האפשרות כי המבנים שימשו תפקיד של אורווה לסוסים, איננה עולה על סמך המימצאים, ובעיקר שלא נמצאו מימצאים המעידים על שרידי חיות במבנים. כמו כן לא ניתן לבנות תיאורי על סמך מימצאים שיכולים להתפרש למס' כיוונים. ולכן לדעתו הסנים שימוש כמבני מגורים או מחסנים.
לסיכום הדעות ומסקנות אישיות
לדעתי, הבניינים אשר נמצאו במגידו הינם אורוות, כדעתו של יגאל ידין. וזאת בשל מס' סיבות :
א. סך כל הנתונים אשר נמצאו בשטח מעידים על תמונה כוללת של אוורת סוסים.
ב. אנו יודעים הן מנתקופת שלמה והן מתקופת אחאב על שימוש רב בסוסים ובמרכבות, הסוסים היו חיייבים להימצא במקום כלשהו, ותיאור המקום והממצאים בתוכו (ובהשוואב לאורוות אחרות) מעידים על יחודיותו של המקום כאורווה ולא כמחסן או בית מגורים.
ג. לדעתי טענותיו של פריצארד הינן נסיבתיות, ולמרות נסיונותיו להסתכל על הממצאם בעיניים לא משוחדות הוא ניסה להוכיח שאם לא מדובר בתקופת שלמה אזי לא מדובר גם באורוות.
על סמך שלל סיבות אלו, והעובדה שידין היה בחפירות עצמם כחופר ומנהל החפירה אני מסיק שאורוות מגידו הינם אורוות ולא מבנה מסוג אחר.
בביליוגרפיה:
- אנציקלופדיה חדשה לחפירות, ד', עמ' 871-890 (מגידו).
- ידין, יגאל, אורוות מגידו מתוך ארץ ישראל י"ב, ירושלים, תשל"א, 62-57.
- כוגן, מרדכי, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ומבבל, מוסד ביאליק, ירושלים תשס"ד, ע"מ 10.
- J.B. Pritchard, ‘the Megiddo Stables –A Reassessment’, near Eastern Archaology in the Twentieth Century Essays in Honor of Neldon Glueck (ed. J.A. Sanders), New York 1970 pp.268 ff.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה